איך מנחמים אבלים?

כאשר מישהו חווה אובדן, קשה מאוד לדעת כיצד לסייע לו, לנחם אותו ולתמוך בו תמיכה רגשית.

במסורת היהודית ניחום אבלים הוא מצווה, ונקבעו לה כללים בן השאר כדי לסייע להתמודד עם הקושי הזה.

לפי המסורת, יש להגיע לביקור תנחומים אצל האדם האבל היושב שבעה. דרך הניחום היא הקשבה ושיח עם האבל על האדם שנפטר ואמירת מילות תנחומים. כמו כן יש הנוהגים להביא עימם דבר מאכל ולנסות להקל על האבלים כך שלא יידרשו לדאוג לצורכיהם בעצמם בימי אבלם. כאשר האבלים יושבים על הרצפה, יש לשבת כמותם על כיסא נמוך כדי להביע הזדהות. יש לחכות שהאבל יפתח בדברים. כדי שלא ייאמרו דברים פוגעים ולא רגישים, קבעו חכמים דברי ניחומים בנוסח קבוע שדי לומר כדי שייחשבו מחווה של ניחום. על פי מנהג אשכנז, הנוסח הוא "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים (ולא תוסיפו לדאבה עוד)", ועל פי מנהג עדות המזרח, "מן השמים תנוחמו". לפי ההלכה, אסור לשאול את האבל לשלומו או לברכו בשלום. דינים ומנהגים אלו מעידים על חשיבות האמפתיה, הרגישות וההקשבה כאשר באים לנחם אדם במכאובו. הם גם מעידים על חשיבות התמיכה הקהילתית במצבי קושי בחיים.

באופן כללי חשוב לדבר עם התלמידים על הדרך שבה משוחחים עם אבלים ופונים לאחרים שחוו אובדן, הן כדי למנוע פגיעה ברגשות האבל הן כדי ללמוד להתמודד עם הקושי והמבוכה שבפנייה אליו.