אם וילד: קשר של אהבה וביטחון

בעולם האמנות בעבר לא בלטו אמניות נשים. עד סוף המאה ה-19 נשים לא הורשו לרכוש השכלה אמנותית פורמלית כמעט בשום מוסד לימוד בעולם. גם לנושאים שנתפסים "נשיים" כגון אמהוּת כמעט ולא היה ביטוי ביצירות אמנות.

מארי קאסאט (1926-1844), ציירת אמריקאית שפעלה בעיקר בפריז, הייתה מפורצות הדרך. היא התעקשה ללמוד ציור באופן פרטי והייתה צריכה להילחם כמעט לאורך כל הקריירה שלה כדי להיות מוצגת ב"סלונים" (הגלריות). בפעילותה היא פרצה דרך הן לציירות נשים הן לנושאים שעד אז כמעט לא צוירו, בין השאר נשים בפעולות אינטלקטואליות כמו קריאה ולא רק נשים שהן מודל יופי. ייתכן כי פריצה זו התאפשרה בזכות חבירתה לתנועת האימפרסיוניסטים שקראה תיגר על המוסכמות באמנות. היא בחרה להשתקע בפריז מכיוון שבארצות הברית התפיסה של נשים יוצרות עדיין הייתה מיושנת ושמרנית ומדדה אמניות נשים לפי מגדרן ולא לפי כישרונן.

רוב ציוריה של קאסאט הציגו נשים, ובשלב מסוים בקריירה שלה היא התמקדה בציורי אמהות וילדיהן, בין אמהות במשפחות אמתיות ובין מודלים ששכרה לשם כך.

קאסאט עצמה לא נישאה ולא ילדה ילדים והעדיפה להקדיש את זמנה לאמנותה.