אמנות קינטית – אמנות בשינוי

אמנות קינטית היא סוגה באמנות הפלסטית שהמרכיב העיקרי בה הוא תנועה או שינוי אמתי או מדומה של צורות בחלל לאורך זמן. האמנות הקינטית נולדה במאה ה-20 מן המפגש בין אמנות וטכנולוגיה. היא עושה שימוש בכוחות וגורמים פיזיקליים כמו מגנטים, רוח, מטוטלות, שיווי משקל, מנועים, מים ואנרגיית שמש. התנועה באמנות הקינטית היא אמצעי לשינוי חזותי ביצירה, כך שהיא משתנה מרגע לרגע. הצופה נפגש עם יצירה משתנה, שלא כמו יצירות קבועות. 

המזרקה מים ואש (1986) של יעקב אגם מוצבת בכיכר צינה דיזנגוף בתל אביב-יפו. גובה היצירה כתשעה מטרים, והיא בנויה מחמישה גלגלים זה על זה, שלושה מהם מסתובבים סביב עצמם. בסיבוב מופעלים אורות סביב המזרקה, מושמעת מוזיקה ומים ניתזים ממנה. בפסל המקורי גם יצאה אש ממרכזו. 

בדרך כלל היצירה דוממת, אך כמו רוב יצירותיו של אגם, היא בנוי כך שהיא נראית אחרת מכל זווית, כלומר תנועת הצופה עצמה משנה אותה. אגם הסביר שהשינוי והתנועה של המזרקה הם ביטוי חזותי לרוח היהדות, ואילו החיבור בין האש למים הוא ביטוי של המיסטיקה היהודית.

בעקבות שינויים בכיכר דיזנגוף הוסרה המזרקה ואחר כך הוחזרה למקומה, אך נכון ל-2023 אין בה הלוחות הצבעוניים שיצרו את אפקט התנועה.

יעקב אגם (נ' 1928) הוא אמן בינלאומי יליד ישראל החי ופועל בצרפת ובישראל. ביצירותיו המופשטות משולבים רעיונות קבליים. יצירותיו משלבות תנועה וצבעוניות ייחודיים לו. זוכה פרסים בארץ ובעולם.