אני - אחר
קשה מאוד "להיכנס לנעליו של האחר", אבל לפעמים זו הדרך להבין אותו. בפעילות זו ננסה לעשות זאת.
משחק תפקידים: חלקו את הכיתה לזוגות. כל זוג יקבל פתק, ובו מתוארות שתי דמויות בסיטואציה מסוימת. על התלמידים להציג את הסיטואציה, תוך שהם מנסים לשים את עצמם במקומן של הדמויות.
הצעות לדמויות ולסיטואציות:
- ילדה עולה חדשה מארגנטינה מזמינה את ילדי הכיתה ליום ההולדת שלה. היא מספרת לחברה ישראלית על החששות שלה. (ההורים אינם יודעים עברית, הבית נראה אחרת, המאכלים והמנהגים אחרים.)
- ילדה ישראלית פוגשת ילד ערבי על ספסל בקניון. הילדה מבקשת מהילד להשתמש בטלפון שלו מפני שהוריה מתעכבים, והם פותחים בשיחה אישית: הוא מתאר את התחושה של ערבי בין יהודים (בכל מקום חושדים בו רק משום שהוא ערבי, קשיי השפה, האב מתקשה למצוא עבודה בגלל מוצאו ועוד).
- ילדה בכיסא גלגלים מסבירה לחברתה למה משפחתה נאלצת לעבור דירה. (בשכונה קשה לעבור עם הכיסא על המדרכות הצרות, היא לא יכולה להיכנס לחנויות, ואפילו בבית הספר חדרי המוזיקה והאמנות אינם נגישים והיא נאלצת לוותר על שיעורים.)
- ילד של עובדים זרים מסביר לבת כיתתו על הקשיים של משפחתו (היחס לבני המשפחה ברחוב, אי-ידיעת השפה, הפחד מגירוש, הרגשת הזרות, הגעגוע לארץ המוצא ועוד).
- ילדה ממשפחה מעוטת אמצעים מספרת לבן כיתתה למה היא אינה משתתפת באירועים חברתיים. (להוריה אין אפשרות לשלם על האירועים, היא חוששת שיבקשו לבוא לביתה ועוד.)