בית פתוח לרווחה
| הבית הוא המקום האישי שלנו, ונהוג לראות בבית טריטוריה פרטית, בבחינת "ביתי הוא מבצרי". רבי יוסי בן יוחנן מציע לנו שלא להיות מבוצרים בביתנו אלא להשאיר בבית תמיד דלת פתוחה, כך שהבית תמיד יהיה מכניס אורחים ומסביר פנים לעניים. |
המשנה פותחת בהנחיה בעניין ביתו של אדם: "יהי ביתך פתוח לרווחה" – על הבית להיות פתוח ומכניס אורחים.
בימינו לא נהוג להכניס זרים לבתים שלנו, ומומלץ לדבר על הרעיון הכללי של קבלת אורחים והכנסת אורחים לבית, על החשיבות באירוח נעים ובמתן הרגשה לאורח שהוא רצוי בביתנו.
החלק השני של המשנה "יהיו עניים בני ביתך" הוא המשכו של המשפט הראשון: חשוב לא רק לקבל אורחים באשר הם, אלא בעיקר "עניים" – האנשים הנזקקים. הנתינה, החסד והערבות ההדדית הם המסר במשנה.
תכל'ס איך ניגשים לנושא?
- קראו את המשנה, ובדקו ובררו עם התלמידים את המושגים "הכנסת אורחים" ו"חסד" (או צדקה). מהן שתי ההנחיות במשנה? מה הקשר בין שתי הנחיות אלו?
מדברים
- לפי המשנה הזאת, כיצד עלינו לנהוג בבית שלנו?
- מה הקושי הטמון בכך?
- מדוע לדעתכם על אף הקושי חכמים מעודדים את האדם לפתוח את ביתו?
- כיצד ניתן לקיים הנחיות אלו כיום, כאשר לא נהוג להכניס לבית אנשים זרים שמתדפקים על דלתות ביתנו? (למשל לארח חיילים בודדים, שכנים מבוגרים וגלמודים, עולים חדשים ועוד – אנשים שנזקקים לחברה ולתמיכה)
- אנחנו מארחים חברים בבית – כיצד נארח חבר כראוי וניתן לו הרגשה שביתנו פתוח לרווחה לפניו?
אפשר גם
- אפשר להמשיך לפעילות אברהם מכניס אורחים ולפעילות סביב השיר צל ומי באר.
- במפתח הלב חסד ונתינה: בפעילות זו מזמינים לכיתה תלמידים מכיתה אחרת ומארחים אותם בצורה נעימה ופחות נעימה כדי לעורר דיון בנושא.
- אפשר לחבר לפעילות מחוץ למעגל, המובאת בנושא "אני והאחר" בחודש חשוון, ולדבר על התחושה של מישהו המגיע למקום ומרגיש שהוא זר בו.