דיוקן עצמי

דיוקן עצמי הוא ייצוג דמותו של אמן בציור, בצילום, בפיסול או בטכניקות אמנות אחרות, מעשה ידיו של האמן עצמו. בתקופת הרנסנס החל ז'אנר זה להיות פופולרי בקרב אמנים, והוא ממשיך להיות פופולרי גם כיום. היסטוריונים מצביעים על כך שתחיית הז'אנר בתקופת הרנסנס קרתה בזכות המראות שנהיו מעוקלות פחות וזולות יותר. אמנים רבים ציירו דיוקנאות עצמיים. הדיוקן העצמי מאפשר לאמן להציג את עצמו לעולם כפי שהיה רוצה. נתבונן בדיוקנאות עצמיים של ציירים מפורסמים.

פְרידה קאלוֹ (1954-1906) היא ציירת מקסיקאית. בילדותה חלתה במחלת הפוליו ואחר כך נפצעה בתאונה, ובעקבות כך חלק מחייה הייתה משותקת שיתוק חלקי. קאלוֹ בחרה לצייר את עצמה עם ציפור שלא יכולה לעוף, אולי כפי שהרגישה היא עצמה בגלל מוגבלותה הפיזית.פַּרְמִיגָ'נִינוֹ (ג'ירולמו פרנצ'סקו מריה מצולה, 1540-1503) היה צייר ואמן תחריטים איטלקי. לפנינו דיוקן עצמי של הצייר שהוא צייר באמצעות התבוננות במראה עגולה. ברקע החלון והתקרה קמורים. הצייר איננו מישיר מבט. התבוננות בדיוקן זה מלמדת כי כשאנו מתבוננים בעצמנו, ניתן להתמכר לבבואתנו, המציאות כולה נהיית טפלה, ואפילו החלון והתקרה משנים את צורתם.

ואן גוך (1890-1853) היה צייר הולנדי ונחשב לאחד מגדולי הציירים בכל הזמנים. ואן גוך משויך לזרם הפוסט-אימפרסיוניסטי. התאבד ממחלת נפש. שימו לב לכיוון משיכות המכחול היוצרות הילה סביב ראשו של הצייר ולכובע הפועלים הפשוט שהוא חובש, רמז למעמד שהוא הרגיש שייך אליו.

רנה מגריט (1967-1898) היה צייר בלגי שצייר בסגנון סוריאליסטי. מגריט מצייר את עצמו כאדם יוצא דופן – בעל ארבע ידיים. ואכן יש סיבה ששם התמונה הוא "הקוסם" – הוא יכול לעשות מה שאחרים אינם מסוגלים לעשות, למשל לאכול ובה בעת למזוג את היין לכוס ולחתוך את האוכל שבצלחתו. ואכן מגריט היה קוסם – בציוריו. הוא הצליח ליצור בהם מציאות חדשה, סוראליסטית, שמתעתעת בצופה. הדיוקן העצמי שלו מביע גם את יכולותיו המיוחדות על הבד, אך אולי גם שאיפות נסתרות להיות באמת יוצא דופן גם ביום-יום, מעבר לציור.