דיוקן עצמי
מה אנו רואים כשאנו מתבוננים בעצמנו? איך אנחנו בוחרים להציג את עצמנו לפני העולם בפרופיל ברשתות חברתיות? דיוקן עצמי הוא המענה של ציירים רבים לשאלות האלו.
דיוקן עצמי הוא ייצוג דמותו של אמן בציור, בצילום, בפיסול או בטכניקות אמנות אחרות, מעשה ידיו של האמן עצמו. בתקופת הרנסנס החל ז'אנר זה להיות פופולרי בקרב אמנים, והוא ממשיך להיות פופולרי גם כיום. היסטוריונים מצביעים על כך שתחיית הז'אנר בתקופת הרנסנס קרתה בזכות המראות שנהיו מעוקלות פחות וזולות יותר. אמנים רבים ציירו דיוקנאות עצמיים. הדיוקן העצמי מאפשר לאמן להציג את עצמו לעולם כפי שהיה רוצה. נתבונן בדיוקנאות עצמיים של ציירים מפורסמים.
פְרידה קאלוֹ (1954-1906) היא ציירת מקסיקאית. בילדותה חלתה במחלת הפוליו ואחר כך נפצעה בתאונה, ובעקבות כך חלק מחייה הייתה משותקת שיתוק חלקי. קאלוֹ בחרה לצייר את עצמה עם ציפור שלא יכולה לעוף, אולי כפי שהרגישה היא עצמה בגלל מוגבלותה הפיזית.פַּרְמִיגָ'נִינוֹ (ג'ירולמו פרנצ'סקו מריה מצולה, 1540-1503) היה צייר ואמן תחריטים איטלקי. לפנינו דיוקן עצמי של הצייר שהוא צייר באמצעות התבוננות במראה עגולה. ברקע החלון והתקרה קמורים. הצייר איננו מישיר מבט. התבוננות בדיוקן זה מלמדת כי כשאנו מתבוננים בעצמנו, ניתן להתמכר לבבואתנו, המציאות כולה נהיית טפלה, ואפילו החלון והתקרה משנים את צורתם.
ואן גוך (1890-1853) היה צייר הולנדי ונחשב לאחד מגדולי הציירים בכל הזמנים. ואן גוך משויך לזרם הפוסט-אימפרסיוניסטי. התאבד ממחלת נפש. שימו לב לכיוון משיכות המכחול היוצרות הילה סביב ראשו של הצייר ולכובע הפועלים הפשוט שהוא חובש, רמז למעמד שהוא הרגיש שייך אליו.
רנה מגריט (1967-1898) היה צייר בלגי שצייר בסגנון סוריאליסטי. מגריט מצייר את עצמו כאדם יוצא דופן – בעל ארבע ידיים. ואכן יש סיבה ששם התמונה הוא "הקוסם" – הוא יכול לעשות מה שאחרים אינם מסוגלים לעשות, למשל לאכול ובה בעת למזוג את היין לכוס ולחתוך את האוכל שבצלחתו. ואכן מגריט היה קוסם – בציוריו. הוא הצליח ליצור בהם מציאות חדשה, סוראליסטית, שמתעתעת בצופה. הדיוקן העצמי שלו מביע גם את יכולותיו המיוחדות על הבד, אך אולי גם שאיפות נסתרות להיות באמת יוצא דופן גם ביום-יום, מעבר לציור.
תכל'ס איך ניגשים לנושא?
- הציגו לפני התלמידים מצגת של כמה דיוקנאות עצמיים.
- נתמקד בארבעה מהדיוקנאות שבמצגת.
מדברים
- הרבה שנים לפני המצאת הסלפי אנשים ציירו את עצמם. מדוע לדעתכם ציירים ציירו דיוקנאות עצמיים?
- האם הדיוקן משקף את המציאות?
- בעקבות התבוננות בציורי הדיוקן: כיצד הציירים רואים את עצמם? כיצד הם רוצים להציג את עצמם לצופים? האם הם מציירים את דמותם באופן מחמיא או מגוחך? האם בציור הם בעלי מקצוע חשוב או פשוטי העם?
- בדיון על דיוקנו של פַּרְמִיגָ'נִינוֹ: הציור צויר באמצעות מראה קמורה. מדוע לדעתכם הצייר לא השתמש במראה שטוחה?
- כאשר האדם מצייר דיוקן עצמי, האם הוא מתבונן רק במראה החיצוני שלו או גם בפנימיותו?
- האם ומדוע חשוב להביט אל חיצוניותנו? איזה סיכון יש בכך?
- מדוע חשוב להביט גם אל פנימיותנו? האם קל או קשה להביט בפנימיותנו? (האם קל יותר לבחון אדם אחר או את עצמנו?)
אפשר גם
- פעילות דיוקן עצמי: צפו עם התלמידים בסרטון של סדנת יצירת פנים של חנוך פיבן. חלקו לתלמידים דפים, צבעים, פקקים, חוטים וכל חפץ אחר שתרצו, ובקשו מהם ליצור דיוקן עצמי.
- התבוננות בעצמי: בקשו מהתלמידים לצלם תמונת סלפי של עצמם או להתבונן במראה. על דף חלק הם יכתבו בשלב הראשון מה ניבט אליהם, אילו פרטים חיצוניים הם רואים.
בשלב השני התלמידים יכתבו מה ניבט אליהם כשהם מתבוננים על פנימיותם: מי אני מבפנים? (אדם שאוהב לעזור ל… חושש מ… שמח כש… חשוב לו…). חלק מאתנו נוטים לראות בעצמנו את הפגמים, ויש להשתדל ולראות את הטוב והיופי שניבט לנו מההתבוננות בעצמנו.
בשלב השלישי ניתן לבקש מן התלמידים לכתוב מה הם היו רוצים לראות כשיתבוננו בעצמם פנימה בנפשם מתוך חשבון הנפש באלול בשנה הבאה, למשל: "אני רוצה לשמוח יותר", "אני רוצה להמשיך ולחזק את הקשר שלי עם אחי" (שאיפות בעולם הפנימי). נמליץ לתלמידים להתמיד ולהתבונן בפנימיותם, "לצלם סלפי" של אישיותם הפנימית ולהשתדל לחזק את הטוב שטמון בהם.