דני גיבור
השיר עוסק במסר הבעייתי המשודר לעיתים לילדים – לא להפגין רגשות, בעיקר רגשות של עצב, ולא לבכות. למסר הזה עלולות להיות תוצאות של הדחקת רגשות, אדישות ואטימות לרגשות של אחרים.
השיר נפתח במסר של אם אל בנה: ילדים גיבורים וחכמים אינם בוכים. הילד מקבל את המסר ועל כן מצהיר שהוא באמת לא בוכה. הוא מאשים את הדמעות הזולגות שהן עצמאיות: "הן בוכות בעצמן".
הילד בשיר נעלב מילדה, אך הוא מתנהג כמצופה ממנו, שב ומצהיר כי הוא אינו בוכה ומאשים שוב: "בוכות הדמעות בעצמן".
תכל'ס איך ניגשים לנושא?
- האזינו לשיר "דני גיבור". בקשו מהתלמידים לשתף את תחושותיהם לגבי השיר והמסר המועבר בו.
מדברים
- דני טוען שהוא אינו בוכה אבל מספר שהדמעות בוכות בעצמן. למה לדעתכם דני אינו מודה בכך שהוא בוכה ומעדיף להגיד שהדמעות יורדות בעצמן?
- איזה מסר קיבל דני מאימו על בכי? מה דעתכם על כך?
- האם גם לכם קרה שביטאתם רגש כלשהו ואמרו לכם לרסן את עצמכם ולא לבטא אותו? אם כן, איך הרגשתם? איך נהגתם?
- האם לדעתכם יש בעיה בדיכוי של רגשות?
- מדוע יש שמרגישם שבושה לבכות?
- האם אתם חושבים שהיחס לבכי הוא מגדרי (כלומר שהוא מקובל פחות אצל בנים)? מה דעתכם על כך?
אפשר גם
- אפשר להרחיב את הדיון על ההבניה המגדרית שקובעת שבנים אינם בוכים באמצעות השיר "הגברים בוכים בלילה" ולשוחח על החוויה של גבר שגדל על המסר שאסור לא לבכות.
- אפשר להציג את השיר "שתפסיקו לשאול שאלות" של יהודה אטלס ולדון בהבדל בין השירים.
- אפשר לערוך את הפעילות "כלוב הרגשות" על שחרור הרגשות הכלואים בתוכנו.