האוכל מעיד על האדם
סיפור שהתרחש בעיר סלוניקי מלמד כי צורת האכילה עשויה ללמד על מעלות האדם.
שַׁדָּ"ר (שָׁלִיחַ דְרַבָּנָן) היה כינוים של שליחים שנשלחו מארץ ישראל לקהילות היהודיות בגולה כדי לאסוף תרומות לקיומו וחיזוקו של היישוב היהודי בארץ ישראל במאות שלפני הקמת מדינת ישראל. ראשית מוסד זה כבר בימי חורבן בית שני, ולאחר כמה גלגולים שימש גם את התנועה הציונית.
הרב יוסף קובו היה ממשפחת רבנים ואנשי ציבור בסלוניקי שביוון שהנהיגו את הקהילה במשך יותר מארבע מאות שנה.
תכל'ס איך ניגשים לנושא?
- שאלו את התלמידים מה אפשר ללמוד על בני אדם לפי האופן שבו הם אוכלים (אפשר לסייע בדוגמאות: מהר או לאט, נקי או מלוכלך, בררנות באוכל, ועוד).
- הקריאו את הסיפור והסבירו אותו.
מדברים
- למה לדעתכם היה חשוב לאנשי העיר סלוניקי להבין אם האיש שאמר על עצמו שהוא שד"ר הוא תלמיד חכם או צדיק? (אולי חששו מאנשים שיגנבו את כספי התרומות.)
- איזה סימן נתן להם הרב קובו למידותיו של האיש? למה לדעתכם הוא נתן סימן זה ולא הסתפק בדברי התורה שנתן האיש כדי לבחון אותו?
- מה צורת האכילה שלנו יכולה ללמד עלינו? הביאו דוגמאות לקשר בין צורת האכילה לאישיות האדם או מידותיו. חשבו בעיקר על אכילה בצוותא.
אפשר גם
- אפשר לדבר על תרבות אכילה מצולמת, כמו מוקבאנג או צילום אוכל לרשתות החברתיות. התלמידים יוכלו למצוא סרטוני מוקבאנג ולדון בשאלות למה אנשים רוצים לצפות באנשים אוכלים ומה בצורת אכילה של אדם מסוים יכול לגרום לאנשים להתעניין בו ולעקוב אחריו. שאלו את התלמידים: איזה טרנד עכשווי שקשור לאוכל יש ברשתות החברתיות? על מה הוא מעיד?
- אפשר ללמוד על האִמרה "אנחנו מה שאנחנו אוכלים" ולהשוות אותה למסקנה בסיפור. לשם כך אפשר להתבונן ביצירות של ג'וזפה ארצ'ימבולדו שיצר דיוקנאות של אנשים ממזונות מהטבע.