חברים שאפשר לספר להם סוד
את סודותינו הכמוסים ביותר אנחנו יכולים לגלות רק לחבר אמתי. בקטע שלפנינו רמב"ם מתאר את תכונותיו של חבר אמתי, "חבר הביטחון" בלשונו.
חֲבֵר הַבִּטָּחוֹן, הֲרֵי הוּא שֶׁיִּהְיֶה לָאָדָם חָבֵר שֶׁתִּבְטַח נַפְשׁוֹ בּוֹ, לֹא יִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ לֹא בְּמַעֲשֶׂה וְלֹא בְּדִבּוּר, וִיגַלֶּה לוֹ כָּל עִנְיָנָיו, הַטּוֹב מֵהֶם וְהַמְּגֻנֶּה*, מִבְּלִי חֲשָׁשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּשִּׂיגֵהוּ בְּכָל זֶה חִסָּרוֹן*, לֹא אֶצְלוֹ וְלֹא אֵצֶל זוּלָתוֹ.
פרוש הרמב"ם למשנה, מסכת אבות, פרק א, משנה ו
פירושי מילים
מגונה – לא ראוי
מבלי חשש ממנו שישיגהו בכל זה חסרון – בלי חשש שיקרה לו דבר רע (בעקבות גילוי סודותיו)
בפירוש למשנה "קנה לך חבר" (מסכת אבות, פרק א, משנה ו) רמב"ם (שחי בספרד ובמצרים במאה ה-12) מפרט את הסוגים השונים של החברים:
"חברי תועלת" ‒ אנשים שהתחברו מפני שיש להם מטרה משותפת (לדוגמה "מלך וחייליו")
"חברי הנאה" ‒ בני זוג
"חברי ביטחון" ‒ חברים נאמנים (שעליהם נרחיב את הדיבור בכיתה)
"אוהבים ומעלים" ‒ חברים שמטרתם היא "הטוב, וירצה כל אחד להיעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד."
רמב"ם מגיע למסקנה שהמשנה "קנה לך חבר" מכוונת לסוג האחרון של החברים.
היות שדברי רמב"ם מורכבים, נתמקד בכיתה בהגדרת "חבר הבטחון" ‒ חבר נאמן שאפשר לספר לו כל סוד שהוא ללא חשש.
תכל'ס איך ניגשים לנושא?
- פתיח: הזמינו את התלמידים לדמיין שיש להם סוד ולתאר בכמה מילים עם איזה סוג של אנשים הם היו נכונים לחלוק את סודם.
- קראו את דברי רמב"ם.
מדברים
- רמב"ם אומר שחבר טוב הוא מי שאפשר לספר לו "כל עניניו, הטוב מהם והמגונה", בלי לחשוש. שערו: מדוע אנשים חוששים לספר סוד לאדם אחר? ממה הם מפחדים? הציעו כמה אפשרויות.
- תנו דוגמה ל"דבר מגונה" (דבר לא חיובי) שאדם ירצה לספר על עצמו לחבר טוב בסוד.
- מדוע חשוב לרמב"ם לציין שחבר נאמן הוא אדם שאפשר לגלות לו גם דברים מגונים עלינו?
- לפעמים חברים נאמנים אינם דווקא בני אותו גיל ואינם דווקא מכירים זמן רב. האם אתם מכירים זוגות של חברים נאמנים כאלה? (ילד והורה, סב ונכד, מדריך וחניך, או אנשים שזה עתה הכירו)
- מצאו דוגמה שבה חבר נאמן דווקא עלול לגלות את סוד חברו (אף שהוא אוהב אותו).
אפשר גם
- לקרוא את הקטע לחלוק סוד – סיפור מתוך הספר דברים שאני לא מגלה מאת גדי טאוב על שני ילדים שחולקים סוד זה עם זה
- להמשיך לפעילות בובות בבושקה – פעילות אישית שבה התלמידים בוחנים מה אנשי סביבתם יודעים עליהם ומה הם אינם יודעים ואין התלמידים מגלים להם.