חנוכיות: זהות אישית ולאומית

הסבר על החנוכיות שבמצגת:

1. חנוכייה מפרנקפורט, גרמניה (המאה ה-17) – החנוכייה הזאת מְחקה את מנורת המקדש לפי תיאורים שונים שלה. יש לה "כפתורים ופרחים" לפי המתואר בתורה. העיצוב הזה מחבר בין חג החנוכה ל"חנוכת המזבח" והופך את החג למחדש הקשר למסורות העתיקות ביותר שלנו.

2. חנוכייה ממרוקו (המאה ה-20) – החנוכייה הזאת ממחישה את השילוב של ההשפעות החיצוניות של מקום המגורים, שכן עיטוריה הם בסגנון מוסלמי, אך תוך הזדהות חזקה עם העם היהודי המתבטאת במגן דוד בראש החנוכייה. רבים מהיהודים בעולם מחוברים הן לזהותם כאזרחי ארצותיהם הן לזהותם כיהודים.

3. חנוכייה מארצות הברית (המאה ה-20) – גם החנוכייה הזאת משקפת הזדהות עמוקה של היוצר עם אזרחותו האמריקאית ועם הערך האמריקאי של החירות שמייצג פסל החירות. אין בה שום סממן יהודי, אך עצם היותה מיועדת להדלקת נרות חנוכה מתחברת למסורת היהודית של החג.

4. חנוכיית מבנים יהודיים של ראובן מסל, ארצות הברית (המאה ה-20) – חנוכייה זו מביעה חיבור ליהודי העולם. היא מציגה את קשר הזהות בין יהודים בכל העולם שבונים בתי כנסת וקוראים בהם את אותם הטקסטים. כולם מחוברים גם לעבר שלהם באמצעות בית המקדש השני המיוצג בשַמש. המבנה יוצא הדופן הוא מערת המכפלה – היא אינה בית כנסת, אך עד היום היא משמשת מקום תפילה.

5. חנוכיית ספה של יוסי סוויד, ישראל (המאה ה-20) – כאשר החנוכייה סגורה, אין רואים בה שום סממן של זהות. רק כאשר משתמשים בה, היא מגלה את תבליט סיפור המכבים. החנוכייה משמשת בעיקר לקישוט הבית, לאו דווקא לשמירת הזהות.