מעשה בספינה שהייתה שטה בים. על הספינה היו סוחרים רבים עם סחורותיהם השונות שהם תכננו למכור במדינה שאליה תגיע ספינתם.
בנוסעי הספינה היה גם אדם אחד, תלמיד חכם.
החלו הסוחרים להתעניין בו ושאלוהו: מהי סחורתך? מה אתה מתכנן למכור כשנגיע ליבשה?
ענה להם האיש: לא תוכלו לראות את סחורתי, שכן מוסתרת היא.
גברה סקרנותם של הסוחרים והחלו לחפש את סחורתו בכל רחבי הספינה, אך לא מצאו בשום מקום סחורה נסתרת. החליטו בלבם שוודאי משקר הוא ומתבייש בכך שאין לו כל סחורה והחלו לצחוק עליו וללעוג לו.
לאחר זמן מה הגיעה הספינה למחוז חפצה. והנה, אך דרכו רגלי הסוחרים במדינת היעד, ניגשו אליהם מוכסי המדינה והחרימו את כל סחורתם. נותרו הסוחרים חסרי כול: בלא סחורה למכרה, בלא כסף ובלא אוכל ולבוש.
ובינתיים אותו תלמיד חכם שהיה עמם פנה לבית הכנסת הקרוב, התיישב ליד השולחן, פתח ספר והחל לדרוש דברי תורה לפני באי בית הכנסת. ראו הנוכחים כי הוא גדול בתורה והחלו לכבדו מאוד ואף הציעו לו משרה בקהילתם.
בינתיים שמעו הסוחרים שהיו עמו בספינה את אשר אירע לו, התאספו כולם ובאו אליו והחלו להתחנן לפניו: בבקשה ממך, משום שאתה מכיר אותנו – למד עלינו זכות בפני תושבי המקום, שידאגו לנו.
בזכות מה ניצל אותו האיש? בזכות שהסחורה שלו – התורה – הייתה בראשו ולא הייתה יכולה להילקח ממנו. |
עיבוד על פי מדרש תנחומא (בובר), פרשת תרומה, סימן א
תכל'ס איך ניגשים לנושא?
מדברים
אפשר גם