"יזכור" לקרבנות השואה
עשרה בטבת הוא יום הקדיש הכללי שבו זוכרים את הנספים בשואה שיום פטירתם לא נודע. תפילת "יזכור" החילונית שכתב אבא קובנר מחיה את זכר העולם שהיה לפני השואה ונחרב.
תפילת "יזכור" לזכר הנספים בשואה בכנס ציוני במחנה עקורים במינכן, ינואר 1946
נזכור/ אבא קובנר
נִזְכֹּר אֶת אַחֵינוּ וְאֶת אַחְיוֹתֵינוּ,
אֶת בָּתֵּי הָעִיר וְאֶת בָּתֵּי הַכְּפָר,
אֶת רְחוֹבוֹת הָעֲיָרָה שֶׁסָּאֲנוּ כַּנְּהָרוֹת
וְאֶת הַפֻּנְדָּק הַבּוֹדֵד עֲלֵי אֹרַח:
אֶת הַיָּשִׁישׁ בִּקְלַסְתֵּר פָּנָיו,
אֶת הָאֵם בְּסוּדָרָהּ,
אֶת הַנַּעֲרָה בְּצַמּוֹתֶיהָ,
אֶת הַטַּף;
[…]
יִזְכֹּר הַחַי אֶת מֵתָיו
כִּי הִנֵּה הֵם מִנֶּגֶד לָנוּ
הִנֵּה נִבָּטוֹת עֵינַיִם סָבִיב-סָבִיב
וְאַל דֳמִי, אַל דֳמִי לָנוּ,
עֲדֵי יִהְיוּ חַיֵּינוּ רְאוּיִים לְזִכְרָם.
רוז'קה קורצ'ק-מרלא ויהודה טובין, אבא קובנר: משלו ועליו, מורשת, בית עדות על שם מרדכי אנילביץ׳ וספרית פועלים, תל אביב 1988, עמ' 25
פירושי מילים
שֶׁסָּאֲנוּ – שהיו רועשים מבני אדם
הַפֻּנְדָּק הַבּוֹדֵד עֲלֵי אֹרַח – מלון, אכסניה בדרך
בִּקְלַסְתֵּר פָּנָיו – במראה פניו
בְּסוּדָרָהּ – סודר הוא צעיף, מטפחת
הֵם מִנֶּגֶד לָנוּ – אל מול עינינו
אַל דֳמִי לָנוּ – אסור לנו לשתוק
עֲדֵי יִהְיוּ – עד שיהיו
"קדיש" ו"יזכור" הם תפילות שאומרים אנשים לזכר קרוביהם שנפטרו. בהשראת תפילת "יזכור" האישית נכתבו תפילות "יזכור" כלליות כמו תפילת "יזכור" לקרבנות השואה או לחללי מדינת ישראל. בעשרה בטבת נוהגים לומר קדיש כללי, ללא הזכרת שם אדם מסוים, ועל כן הוא נקרא יום הקדיש הכללי.
אבא קובנר היה מראשי המחתרת היהודית בגטו ורשה ולאחר השואה היה חבר בקבוצה "הנקם" שהתנקמה בנאצים. הוא היה משורר ובשנות ה-50 כתב את הטקסט הזה, "יזכור" חילוני שישמש לטקסי זיכרון לשואה.
תכל'ס איך ניגשים לנושא?
- קראו את הטקסט, והסבירו את ההקשר שבו הוא נכתב (טקס "יזכור" חילוני לנספי השואה).
- הפנו את תשומת ליבם של התלמידים לדמויות ולפרטים בטקסט. הסבירו את שתי השורות האחרונות בעזרת פירושי המילים.
מדברים
- אל מי הטקסט פונה? מי נדרש לזכור את מי?
- מדוע לדעתכם מפורט בו מראה העיר והכפר?
- במה שונה תיאור זיכרון הנספים בטקסט זה מהאמירה הכללית "נזכור את המתים"?
- מי הם המביטים "סביב-סביב" בשורה השלישית מהסוף? על מי הם מתבוננים?
- הסבירו במילים שלכם את שתי השורות האחרונות.
- הטקסט נכתב בהשראת תפילת "יזכור" שנוהגים לומר לזכר אדם שנפטר. האם טקסט זה הוא תפילה או שיר? משהו אחר? נמקו את דעתכם.
אפשר גם
- אפשר להציג נוסח נוסף של תפילת "יזכור" ליום השואה שדומה יותר לתפילת "יזכור" המסורתית האישית. השוו בינו לטקסט של קובנר: למי הטקסט פונה? מה מטרתו? כיצד מתוארים הנספים? מה הודגש בטקסט? מה יש בנוסח זה ואין בטקסט של קובנר, ומה אין בו שיש בטקסט של קובנר? איזו תחושה מעורר כל אחד מהטקסטים?
- תוכלו להתעכב על הדמויות המפורטות בנזכור. בקשו מהתלמידים לצייר תמונה המחיה את אותו הכפר או אותה העיר שנחרבו ואת האנשים שחיו בהם על פי תיאוריו של קובנר ועל פי דמיונם. בכיתות הגבוהות אפשר להביא את הטקסט המלא (בקישורים).
- הציעו לתלמידים לכתוב תפילת "יזכור" או "נזכור" משל עצמם. להכנה דונו: אילו דברים מהשואה חשוב לדעתכם לזכור? אילו סיפורים על השואה אתם מכירים ממשפחתכם? מי האנשים שאתם זוכרים במשפחה או בכלל שהיו בשואה או שנספו בשואה? האם יש לזכור רק את האבל? מה עוד ניתן לזכור?
קישורים ברשת
- הקשר בין עשרה בטבת לזיכרון השואה באתר יד ושם
- הטקסט המלא של אבא קובנר באתר "מורשת"