לא מקשיבים / אפרים קישון

לא מקשיבים
אפרים קישון

לפני אֲמָשִׁים* מספר גיליתי באורח מקרי לגמרי, שהבריות אינם מקשיבים. קשה להסביר זאת, אך המקרה שקרה, כך קרה: ישבתי עם משפחתי הענפה במסעדה החדשה של מארטין וציון, ולחמנו בסכינים קהות בסטייק פילה נוקשה. ציון חלש על המטבח, ואילו בעל המקום השני, מארטין האלגאנטי, החליק בין השולחנות על בהונותיו, ובשביל כל אחד מן הסועדים מצא כמה ביטויים של אדיבות. כאשר הגיע אלינו, גהר מארטין מעלי באופן אינטימי מאד ולחש:
–  אני מקווה שהכל בסדר. רבותיי, איך הסטייק שלנו?
– איום – עניתי.
– אני שמח לשמוע זאת – קד הבוס קידה קלה אגב חיוך של שביעות רצון, ורץ הלאה לשולחן הסמוך.
חשבתי שזה מקרה חריג של חוסר קומוניקציה* וקשיי שמיעה, עד שלא הגעתי לתחנה הבאה במסלולי, הלא היא מערכת עיתוננו. בשעת בואי התחוללו במקום חילופי דברים סוערים על אודות חידושו של מר שפירא. אך נכנסתי רץ אלי עורך המשנה זיגי ושאל את פי בלהט הויכוח:
–  תגיד, אמרתי לך או לא אמרתי לך, שהוא ישוב לכיסאו תוך שלושה חודשים?

–  לא אמרת.
– בבקשה! – שאג זיגי בתרועת ניצחון – שמעתם!

לא מקשיבים. זאת אומרת מקשיבים, אבל קולטים אך ורק מה שהחליטו מראש לקלוט. הדו-שיח האזורי הבא הוא דוגמא מאלפת להבלי הקליטה האלה:
–  מה שלומך?
– רע מאד.
–  יופי. והמשפחה?
– נמאסה עלי.
– נו, זה העיקר. תקפצו פעם.

[…]

לא מקשיבים. אם הקורא החריף איננו מאמין לנו הבה יעשה ניסיון עם רעייתו, ויגיד לה בקול חנפני בדמדומי הערב: "באתי הביתה בלי כל תיאבון, חביבתי, אבל רק טעמתי מרק הצ'ורבה שבישלת בשבילי, ובחיי שלא יכולתי להמשיך עוד בארוחה", ועל כן תסמיק הרעיה באושרה כי רב ותלחש: "אני יכולה לבשל צ'ורבה כל יום". מכאן שלא המילים קובעות אלא המנגינה.
– איך הסרט?
– בהתחלה היה קצת משעמם אבל אחר כך מן האמצע ירד לגמרי.
– טוב, אז ארוץ לראות אותו…

לא מקשיבים. לפני החג דרכנו למישהו בדואר החבילות על הרגל. סליחה, אמרנו, עשינו בכוונה. על לא דבר, השיב הדרוך, זה קורה.
לא מקשיבים לאדם, עצוב מאד.

פירושי  מילים

אמשים – הימים הקודמים (אמש הוא אתמול)
קומוניקציה – תקשורת