ללמוד מהסביבה
הלימוד נעשה בכל מיני דרכים. שני המקורות המובאים כאן מזכירים את הלימוד מהסביבה – הראשון מהטבע, והשני מהחפצים שסביבנו.
ֵלךְ אֶל נְמָלָה, עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִּיר מַאֲכָלָהּ. |
משלי ו, ו-ח
………………………
פעם אמר רבי אברהם יעקב מסדיגורה לתלמידיו: אפשר ללמוד מכל דבר בעולם, ולא רק מכל מה שברא ה' יתברך, כי אם גם מכל מה שעשו הבריות.
החלו התלמידים לשאול אותו על אשר אפשר ללמוד מחפצים שונים שהתחדשו בימיהם.
שאל הראשון: מה אפשר ללמוד מהרכבת וממסילת הברזל? ענה הרבי: שבגלל רגע אחד אפשר לאחר הכול.
שאל השני: ומה נלמד מהמברק? ענה הרבי: שכל מילה נמנית ונחשבת.
שאל השלישי: ומן הטלפון? ענה הרבי: ששומעים במקום אחר את מה שאנו מדברים כאן.
על פי מרטין בובר, אור הגנוז, שוקן, ירושלים ותל אביב תש"ז, עמ' 287


המקור הראשון פונה לאדם עצל ומפנה אותו ללמוד מהנמלה: אף שאין לה מי שמפקח עליה, היא עובדת בחריצות. הנמלים עובדות לקראת העתיד, אוגרות בקיץ כדי שבחורף יהיה להן אוכל. ידוע כי הנמלים הן פועלות יעילות מאוד: לכל אחת מהן יש תפקיד, וכולן עובדות יחד כדי להגשים את המטרה המשותפת. כיום אנו יודעים את מה שלא ידעו אז: לנמלים יש אכן מלכה, אך החריצות מוטבעת בהן בלא קשר ליראה מהמלכה. עוד פרט מעניין על הנמלה: המשא שהנמלה נושאת לפעמים גדול הרבה יותר ממשקל גופה, כלומר היא מעזה לאתגר את עצמה. לפניכם המשך המקור הפחות מוכר: "עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך. מעט שינות מעט תנומות מעט חִבֻּק ידים לשכב" (משלי ו, ט-י). מכאן הביטוי "חיבוק ידיים" – אי-עשייה. המקור השני, הסיפור על האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה (המאה ה-19), מלמד שאפשר ללמוד לא רק ממה שברא האל אלא גם מה שבני אדם יוצרים. המקור מעודד אותנו להתבונן היטב במה שסביבנו ולראות בכל דבר מקור ללימוד ולהשראה. |
תכל'ס איך ניגשים לנושא?
|
מדברים
|
אפשר גם
|