הילדה עם השמלה האדומה

הֵם חָשְׁבוּ שֶׁאֲנִי לֹא
שלומית כהן-אסיף

לֹא שַׁרְתִּי אִתָּם
וְהֵם חָשְׁבוּ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לָשִׁיר.
לֹא רָקַדְתִּי אִתָּם
וְהֵם חָשְׁבוּ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לִרְקֹד.

לֹא דִּבַּרְתִּי אִתָּם
וְהֵם חָשְׁבוּ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לְדַבֵּר
אוֹ שֶׁאֲנִי בַּיְשָׁן
וְלֹא יוֹדֵעַ לְשַׂחֵק אוֹ לִצְחֹק.

הֵם לֹא הִרְגִּישׁוּ שֶׁרָצִיתִי לָשֶׁבֶת וְלִשְׁתֹּק
וְרַק לְהִסְתַּכֵּל בַּיַּלְדָּה עִם הַשִּׂמְלָה הָאֲדֻמָּה
וְלִשְׁאֹל אוֹתָהּ לִשְׁמָהּ.

שלומית כהן-אסיף, נשיקה בכיס, לולו, תל אביב 2000, עמ' 29