מגילת איכה

לפי המסורת, בית המקדש הראשון נחרב ביום ט' באב במאה החמישית לפני הספירה על ידי ממלכת בבל. חלק מתושבי הארץ הוגלו לבבל, וחלק מצומצם מהם שבו לארץ ישראל לאחר הכרזת כורש והקימו את בית המקדש השני. בשנת 70 לספירה, לאחר מאבק מתמשך ברומאים, הצליחו הרומאים להבקיע את חומת ירושלים בי"ז בתמוז, ובחודש אב (כנראה בזמן סמוך לט' באב) הועלה בית המקדש באש. החורבן היה אירוע טראומטי וקשה שמוטט את מבנה החברה היהודית והביא הרס וסבל רב. לאחר שנים של לחימה ומצור על העיר ספגו תושבי ירושלים מכות קשות וראו את עירם ואת בית מקדש נחרבים עד היסוד.

מגילת איכה מתארת את חורבן בית המקדש הראשון ואת מצבם של העיר ותושביה. יש בה חמש קינות.

י"ז בתמוז וט' באב, בצד עוד שני ימי זיכרון, נעשו לימים של צום ותענית לזכר חורבן שני בתי המקדש. הימים בין שני המועדים האלה הם ימי "בין הַמְּצָרִים", על פי הקינה, ובהם נהוגים מנהגי אבלות שונים.

בליל תשעה באב נוהגים לקרוא במגילת איכה, בישיבה על הרצפה על פי מנהגי האבלות, ולקרוא קינות נוספות.

נוסף על חורבן שני בתי המקדש, חז"ל הצמידו לתשעה באב מאורעות נוספים בהיסטוריה היהודית, ובהם חטא המרגלים שמוזכר בתורה ומאורעות מימי מרד בר כוכבא (שנים רבות לאחר חורבן בית המקדש השני).