מה חושבים? ומה אומרים?
רובנו נסכים שראוי להיות כנים עם אחרים ולומר אמת. אך האם תמיד עלינו להיות לגמרי גלויים? האם יש מצבים שבהם דווקא עדיף שלא לגלות את הרגשות ואת המחשבות שלנו?
אָמַר אַבַּיֵּי: שֶׁלֹּא יְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב.
תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מט, עמוד א
תָּנוּ רַבָּנָן*: כֵּיצַד מְרַקְּדִין לִפְנֵי הַכַּלָּה*?
בֵּית שַׁמַּאי* אוֹמְרִים: כַּלָּה כְּמוֹת שֶׁהִיא*,
וּבֵית הִלֵּל* אוֹמְרִים: כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה*.
אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל:
(אֲבָל) הֲרֵי שֶׁהָיְתָה חִגֶּרֶת* או סוּמָא*, (הַאִם אָז עֲדַיִן) אוֹמְרִים לָהּ: כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה?
תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף טז, עמוד ב-דף יז, עמוד א
פירושי מילים:
תנו רבנן – שנו, לימדו חכמים
מרקדין לפני הכלה – בזמן הריקוד משמחים את הכלה בדברים טובים שאומרים עליה
בית שמאי – תלמידיו של החכם שמאי
כלה כמות שהיא – כלה כמו שהיא, כלומר מהללים את מראה בדברי אמת בלבד, בלי לשקר או להגזים
בית הלל – תלמידיו של החכם הלל
כלה נאה וחסודה – כלה יפה ומלאת חן
חיגרת – צולעת
סומא – עיוורת
"שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב": באמירה זו החכם אביי דורש שהמחשבות והרגשות של האדם ודיבורו יהיו אחד, הוא דורש כנות ויוצא נגד הצביעות. חז"ל עוד הדגישו את החשיבות של עניין זה וקבעו שהמדבר אחד בפה ואחד בלב הוא אחד משלושת סוגי האנשים שהקב"ה שונא (ראו פסחים קי"ג עמוד ב).
"כיצד מרקדין לפני הכלה": במקור זה מובאת מחלוקת בין תלמידי בית הלל לבין תלמידי בית שמאי על השאלה כיצד צריך לשמח את הכלה ביום חתונתה. אילו דברים צריך לשיר לה או לספר עליה? בית הלל גורס שיש לשבח את הכלה כדי לשמח אותה, גם אם דברי השבח אינם אמתיים. בית שמאי גורס שיש להיצמד לאמת. בבסיס המחלוקת יש תפיסות שונות של ערכים מתנגשים: אמירת האמת לעומת הערך לשמח אדם אחר ולתת לו הרגשה טובה. המקור "כיצד מרקדין" ממחיש המחשה ברורה וידידותית את תרבות המחלוקת של חז"ל, ולכן אפשר להשתמש במקור לקראת לימוד מעמיק יותר של נושא המחלוקת בכלל ולימוד על בית הלל ובית שמאי בפרט.
תכל'ס איך ניגשים לנושא?
- רשמו על הלוח את המשפט "שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב", ובקשו מהתלמידים להסביר אותו. בקשו מהם לחשוב על מקרה שבו אדם פועל שלא על פי אמירה זו, שבו לב האדם ודיבורו אינם שווים (למשל נערה שאומרת לחברה שהיא אוהבת את התספורת החדשה שלה, אך חושבת שהתספורת אינה מחמיאה לה). שאלו את התלמידים אם הם מסכימים עם דרישת אביי להיות כנים, ואם לדעתם תמיד צריך שאדם פיו ולבו יהיו שווים.
- כעת קראו יחד את המקור "כיצד מרקדין", וודאו שכולם מבינים את הסיטואציה ואת הדעות השונות של בית הלל ושל בית שמאי. ליבון המושגים "שקר" ו"שקר לבן" עשוי לעזור מאוד בהבנת המחלוקת. אפשר לבקש מהתלמידים להביא מהחיים דוגמאות לשני המושגים.
מדברים
- לפי בית הלל, מה יש לומר לכלה כדי לשמח אותה? אילו ערכים הנחו את בית הלל ביחסו לכלה?
- לפי בית שמאי, מה יש לומר לכלה כדי לשמח אותה? אילו ערכים הנחו את בית שמאי ביחסו לכלה? אילו אפשרויות אחרות להימנעות מדבר שקר יכול בית שמאי להציע?
- "שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב" של אביי – מי יתמוך באמירה זו, בית שמאי או בית הלל?
- איזה ערך חשוב יותר לדעתכם או איזה ערך הייתם בוחרים – הערך של אמירת האמת והכנות או הערך לשמח מישהו ולתת לו הרגשה טובה? נמקו את תשובתכם.
- התלמוד מסכם כך את הדיון: "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות" (לנהוג כפי שמקובל בקרב בני האדם). למה הכוונה?
- האם הייתם מעדיפים שיגידו לכם את האמת תמיד או שיספרו לכם שקר לבן במקרים מסוימים? נמקו.
- אם מלמדים את המקור סמוך לפורים, אפשר לשאול: במגילת אסתר יש כמה דמויות שלא צייתו לכלל "אחד בפה ואחד בלב" – מיהן? האם לדעתכם היה זה מוצדק בכל המקרים?
אפשר גם
- דילמות: התלמידים יעבדו בקבוצות. כל קבוצה תמחיז מצב שבו יש התלבטות: האם לומר אמת או שקר לבן? בשיחה שלאחר הצגת המצב אפשר לפתוח את הדילמה לכל תלמידי הכיתה – כיצד לדעתם יש לפעול במצב זה?
- אגדת חז"ל נוספת שעניינה אמירת האמת או שקר לבן מספרת על אהרן המשכין שלום בין חברים שרבו על ידי אמירת דבר שקר (מדרש ילקוט שמעוני, חקת רמז תשס"ד). באתר ספר האגדה יש עיבוד של האגדה לילדים.