נדודים עד הבית

• גלות

בתחילת המאה ה-20 עוצבה דמות היהודי הנודד כסמל לגירוש ולחורבן העיירה היהודית. הדימוי הוא על פי רוב של ישיש עב זקן וכפוף, מקל נדודים בידו ותרמיל על גבו.

בתמונה נראים פליטים יהודים מכורבלים במעילים כבדים, לראשם כובעים ומטפחות, והם נשרכים במדבר שלג אין-סופי אל עבר הלא נודע. ראשם שחוח, הזקנים צועדים בראש, ואחריהם הנשים, האבות והילדים. בתחתית הציור כתובה המילה "גלות". הציור כולו משרה עצב, קושי וסבל.

השילוב בין הדימויים החזותיים ובין המילה "גלות" יוצר את הנרטיב המספר על העדר מדינה – הסיבה לגירושים, לנדודים ולתלישות של הקהילה היהודית בגלויות. היפוכה של המילה "גלות" הוא "בית לאומי", אך הבית אינו נראה בתמונה, אין בית שאליו הם פונים.
עותקי הציור גלות נתלו במאות בתים ציוניים בתחילת המאה ה-20, מתוך כמיהה לסיום הגלות ולהגעה לבית.

• דיוקן עצמי עם מזוודות

שנים לאחר קום המדינה הביא עמו גל העלייה מחבר העמים אמנים כמאיר פיצ'חזדה שנתן ביטוי לקושי ולאבדן של המהגר והפך את היהודי הנודד לאחד הגיבורים המרכזיים ביצירתו.

הצייר מאיר פיצ'חדזה עלה ארצה בגיל שמונה עשרה מגאורגיה. קליטתו בארץ הייתה קשה, והוא ביטא את קשיי ההגירה וההיקלטות בארץ ברבים מציוריו.  בציור זה העולה החדש לוקח אתו רק מעט ספרים ומזוודות עם ציוד אישי.  גם בתמונה זו, כמו אצל הרשנברג, הנודד מצויר על רקע נוף כלשהו חסר סימני זיהוי, אלא שימי הנדודים של הרשנברג היו בתקופה שבה עדיין לא היה קיים בית לאומי לעם היהודי, והנודד של פיצ'חדזה מרגיש תלוש ולא שייך אף על פי שהוא חי בבית הלאומי, מדינת ישראל. הנודד נראה על רקע נוף לא מוגדר, לא ישראלי, פניו פונים קדימה, ובשפת הגוף שלו ניכרים סימני שאלה לגבי העתיד.

• שורשים

ילידי הארץ החיים במדינה המגדירה את עצמה מדינה קולטת עלייה בוחרים גם הם לבחון את הנדודים או את העלייה. האמנית אורנה בן עמי עושה זאת בפיסול.

האמנית אורנה בן עמי נולדה בישראל ב-1953, מ-1994 היא עוסקת בפיסול ורואה בברזל חומר גלם עיקרי לביטוי אמנותי. בעבודה שורשים יש מערכת של שני סמלים מנוגדים: המזוודה המסמלת נדודים או עזיבה של מקום, ניידות; ומנגד שורשים המסמלים קביעות ושייכות. המזוודה היא חפץ שימושי שהוא מעשה ידי אדם וממילא היא זמנית, ואילו השורשים מסמלים את הטבע, את הקביעות ואת ההמשכיות. האדם הנודד בלתי נראה ביצירה, אך המזוודה שהוא נושא כבר נטועה בצדה האחד באדמה, וייתכן שהאדם שנשא אותה כבר מרגיש שהוא, על אף געגועיו לבית שעזב, כבר נטוע בביתו החדש, בארץ ישראל.

צד נוסף של השורשים הוא מהכיוון ההפוך: לאחר שהנודד הכה שורשים, אף אם הוא רוצה לעזוב, השורשים מקשים עליו את הפרידה.