נצור לשונך מרע

מַעֲשֶׂה בְּרוֹכֵל* אֶחָד שֶׁהָיָה מִסְתּוֹבֵב בָּעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְצִפּוֹרִי, וְהָיָה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: מִי שֶׁרוֹצֶה לִקְנוֹת סַם חַיִּים, יָבוֹא וְיִקַּח!
הָיָה ר' יַנַּאי יוֹשֵׁב ולוֹמֵד בִּטְרַקְלִינוֹ,* שָׁמַע אֶת הָרוֹכֵל שֶׁמַּכְרִיז: מִי שֶׁרוֹצֶה לִקְנוֹת סַם חַיִּים…
אָמַר לוֹ: בּוֹא וַעֲלֵה לְכָאן וּמְכֹר לִי.
אָמַר לוֹ הָרוֹכֵל: לֹא אַתָּה צָרִיךְ לוֹ, וְלֹא חֲבֵרֶיךָ צְרִיכִים לוֹ.
הִפְצִיר בּוֹ ר' יַנַּאי עוֹד וְעוֹד, וּלְבַסּוֹף עָלָה אֶצְלוֹ.
הוֹצִיא הָרוֹכֵל סֵפֶר תְּהִלִּים וְהֶרְאָה לְר' יַנַּאי פָּסוּק: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים" (תהלים לד, יג); מָה כָּתוּב בַּפָּסוּק אַחֲרָיו? "נְצֹר* לְשׁוֹנְךָ מֵרָע" (תהלים לד, יד).
אָמַר ר' יַנַּאי: כָּל יָמַי הָיִיתִי קוֹרֵא אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא פָּשׁוּט,* עַד שֶׁבָּא רוֹכֵל זֶה וְהוֹדִיעַ.

על פי מדרש ויקרא רבה, פרשה טז, סימן ב

פירושי מילים
רוֹכֵל – מוכר
טְרַקְלִינוֹ – חדר האורחים שלו
הפציר – ביקש והתחנן
נְצֹר – שמור
הֵיכָן הוּא פָּשׁוּט – היכן פירושו (לא שם לב שהוא מופיע בפסוק אחריו)