סליחה!
שירה של לאה נאור מספר על הרצון לתקן את מעשינו ועל קושי הכרוך בכך. הילדים בשיר מתבוננים לאחור על המעשים השליליים שעשו ומביעים את רצונם להשתפר. |
סְלִיחָה סְלִיחָה אֲנִי מַבְטִיחָה לֵאָה נָאוֹר |
אֲנִי מַבְטִיחַ
אִם רַק אַצְלִיחַ
שֶׁשּׁוּב אֲנִי לֹא…
אַף פַּעַם יוֹתֵר.
וְלֹא אַעֲלִיב,
וְרַק אֲוַתֵּר,
וְלֹא אֶמְשֹׁך בַּצַּמוֹת שֶׁל מִיכַל
וְלֹא אַרְבִּיץ, אִם רַק אוּכַל.
וְלֹא אֶזְרֹק אֲבָנִים בַּמְּנוֹרָה
וְלֹא אֶעֱשֶׂה פַּרְצוּפִים לַמּוֹרָה
וְלֹא אֶעֱשֶׂה דַּוְקָא מָה שֶׁאָסוּר
לְפָחוֹת עַד יוֹם כִּפּוּר.
סְלִיחָה וּסְלִיחָה וּסְלִיחָה וּסְלִיחָה
אֲנִי מַבְטִיחַ.
אֲנִי מַבְטִיחָה.
אָמַרְתִּי קֹדֶם!
מַה אִכְפַּת לְךָ?
תָּזוּזִי מִכָּאן!
טִפֵּשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ!
אֲנִי צְרִיכָה לְהַגִּיד סְלִיחָה
אֲנִי מַבְטִיחַ!
אֲנִי מַבְטִיחָה!
סְלִיחָה וּסְלִיחָה וּסְלִיחָה וּסְלִיחָה.


בין הרצון שלנו לבין המציאות קיים פער. אנחנו מאוד רוצים לעזור להורים, אבל לפעמים מתעצלים. אנחנו מבטיחים להיות חברים טובים אבל לא תמיד מצליחים לקיים את שהבטחנו. חשוב להכיר בפער בין הרצון לבין המציאות ולא להתייאש מכך שלא מצליחים לתרגם כוונה למעשה. יש מקום לדעת להעריך מאוד את הרצון ולחזק אותו (גם הרצון להיות טוב הוא בעל ערך עצום) ולהאמין שלבסוף הרצון יתחזק עד שיתורגם למעשה.
כדאי להיזהר ולא לזלזל ברצון הטוב, הדגש איננו מושם רק במעשים אלא גם בכוונות, בשאיפות וברצונות.
השיר ממחיש את הפער בין הרצון לבין המעשה. בשיחה נדון בשאלה אם יש ערך לכוונות, גם ללא מעשים.
תכל'ס איך ניגשים לנושא?
- אפשר להשמיע את השיר ולאחר מכן להקריא אותו ולבקש מהתלמידים לכתוב או להגיד: במה מתבוננים הדוברים בשיר? האם התלמידים יכולים להביא דוגמאות להתבוננות כזו בחייהם?
מדברים
|
אפשר גם
|