סליחה!
| שירה של לאה נאור מספר על הרצון לתקן את מעשינו ועל קושי הכרוך בכך. הילדים בשיר מתבוננים לאחור על המעשים השליליים שעשו ומביעים את רצונם להשתפר. |
בין הרצון שלנו לבין המציאות קיים פער. אנחנו מאוד רוצים לעזור להורים, אבל לפעמים מתעצלים. אנחנו מבטיחים להיות חברים טובים אבל לא תמיד מצליחים לקיים את שהבטחנו. חשוב להכיר בפער בין הרצון לבין המציאות ולא להתייאש מכך שלא מצליחים לתרגם כוונה למעשה. יש מקום לדעת להעריך מאוד את הרצון ולחזק אותו (גם הרצון להיות טוב הוא בעל ערך עצום) ולהאמין שלבסוף הרצון יתחזק עד שיתורגם למעשה.
כדאי להיזהר ולא לזלזל ברצון הטוב, הדגש איננו מושם רק במעשים אלא גם בכוונות, בשאיפות וברצונות.
השיר ממחיש את הפער בין הרצון לבין המעשה. בשיחה נדון בשאלה אם יש ערך לכוונות, גם ללא מעשים.
תכל'ס איך ניגשים לנושא?
- אפשר להשמיע את השיר ולאחר מכן להקריא אותו ולבקש מהתלמידים לכתוב או להגיד: במה מתבוננים הדוברים בשיר? האם התלמידים יכולים להביא דוגמאות להתבוננות כזו בחייהם?
מדברים
- האם הדוברים בשיר הצליחו לעמוד בהבטחותיהם?
- האם יש להעריך ילדים שרוצים ומקווים אך לא תמיד מצליחים? האם יש ערך לכוונות ללא מעשים?
- למה לפעמים קשה להגשים בפועל את רצונותינו?
- האם פעם התכוונתם להשתנות והצלחתם? מה עזר לכם לחולל את השינוי? (התבוננות, תרגול, התחייבות, התמדה, חיזוק, פרס)
- האם פעם התכוונתם להשתנות ולא הצלחתם?
מה יכול לעזור לנו להגשים את רצוננו לעשות את השינוי? (קבוצות תמיכה וכדומה)
האם יש שינוי קטן בהתנהגות שלכם עם חברים או בכיתה שברצונכם לחולל? שתפו.
אפשר גם
- אפשר לבקש מהתלמידים לכתוב לעצמם על פתק מעשים שהיו רוצים לבקש עליהם סליחה. ילד או ילדה שרוצים לבקש סליחה מחבר או מחברה לכיתה יכתבו על הפתק המקופל את שם החבר, והמורה יכולה לשמש "דוור" ולהעביר את הפתקים (באופן דיסקרטי) לילדים. ילדים שרוצים לבקש סליחה מאדם שאיננו לומד בכיתה ישמרו את הפתק אצלם וימסרו אותו בעצמם.