עבדות מודרנית

בעולם העתיק היו העבדים תופעה נפוצה וחוקית. על העבדים הופקדו שומרים או שהם סומנו באמצעים גופניים. רבים מהם הוחזקו בעל כורחם באמצעים פיזיים, למשל שלשלות או גדרות, ואם ברחו היה החוק – השוטרים – מסייע במרדף אחריהם ובהחזרתם לידי בעליהם.

בתחום זה החוק היהודי היה מעט שונה מחוקות אחרות בעולם העתיק. במרבית החוקות ניתן פרס על השבת עבד לבעליו, ואילו על פי התורה אם עבד הצליח לברוח, חל איסור להשיבו לאדוניו. זאת ועוד, כל העבדים היו זכאים ליום חופש שבועי בשבת (ראו ברקע למורה בלימוד על זיכרון יציאת מצרים ושמירת השבת), וכן היו כללים רבים של יחס ראוי לעבדים, אם כי בכמה מהם אפשר לראות היום כללים גזעניים, שכן הם הפלו בין עבד עברי לעבד כנעני. העבדות כשלעצמה לא הייתה אסורה, ובכך לא הייתה חוקת ישראל שונה מחוקות כל עמי האזור.

כיום במרבית המדינות העבדות אסורה, אך היא קיימת בלבוש אחר: בארצות המערב יש תעשייה נסתרת ולא חוקית כמו עובדות זנות המוברחות למדינות ומועסקות בהן בחשאי; עובדים זרים שנלקחים מהם הדרכונים כך שהם שבויים למעשה בידי מעסיקיהם וחוששים להתלונן, פעמים רבות מחשש שיגורשו; ילדים שהוריהם מכרו אותם כדי לשלם חוב (תופעה עתיקה שקיימת גם בימינו) ועוד. מטרת הפעילות לעורר את המודעות לקיומה של העבדות בימינו.