"עד דלא ידע"

במגילה נאמר שיש לעשות בימי הפורים ימי משתה – סעודה שבה שותים יין. בתלמוד נאמר שחובה להשתכר בפורים עד כדי טשטוש ההבחנה בין רשעותו של המן לצדיקותו של מרדכי. מכאן שפירוש הציווי "עד דלא ידע" הוא לשתות עד כדי איבוד אמות מידה מוסריות של טוב ורע, אולי על פי הרעיון במגילה של "ונהפוך הוא" – ההיפוכים והשינויים בסיפור המגילה.

החכמים נחלקו בהבנת האמרה בתלמוד ובהלכה הנובעת ממנה. משום החשש שהשכרות תביא לידי הוללות ואף חטא, היו שקבעו שאין לשתות לשכרה, אלא במידה שהיא מעט יותר מהרגיל לאדם השותה. כך לדוגמה פסק הרמ"א: "ישתה יין יותר מלימודו מעט, ויישן, ומתוך שישן לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (אורח חיים, סימן תרצ"ה, סעיף ב). הרמ"א, בעקבות רמב"ם ופוסקים אחרים, רצה לשמור על גבולות ואמות מידה מוסריים גם בחג הפורים וגם במצב של שכרות. לכן הוא קבע שניתן להגיע למצב של "עד דלא ידע" גם בשינה, ואין צורך להגיע לשכרות של ממש.

הפעילות מתאימה לבוגרים.