רות ומלקטות אחרות

במגילת רות מסופר שנעמי שלחה את רות ללקט בשדה ולאסוף את שאריות התבואה שנותרת בשדה לאחר הקציר. מעשה זה היה מנהג רווח שאִפשר גם לחסרי הכול להשיג מעט מזון.

ז'אן-פרנסואה מִילֶה (1814–1875) היה צייר ואמן צרפתי שמוכר בציורים של חיי הכפר ועבודות השדה. ציורו הנטורליסטי "המלקטות" (1857) מציג שלוש נשים המלקטות בשדה שאריות תבואה מהקציר. בגדיהן, מראן ומעשיהן מלמדים שהן בנות המעמד הנמוך. ובכל זאת יש ביצירה מעין האדרה של דמויותיהן על ידי הצבתן במרכז היצירה.

ג'יימס ז'אק ז'וזף טיסו (1836–1902) היה צייר צרפתי שפעל בבריטניה. בעקבות חוויה דתית שעבר הוא צייר סדרה של ציורים מהתנ"ך ומהברית החדשה. ציורו "רות מלקטת" הוא מתקופה זו. היצירה "משוחחת" עם ציורו של מילה, אך שלא כמו בהמלקטות, רות עומדת בנפרד מהמלקטות האחרות, ופניה פונים לכיוון אחר. היא עומדת זקופה ואינה דומה למלקטות הכפופות. בכך אולי רצה האמן להדגיש את ייחודה ואת ההבדל מהן.

עדי נס (יליד 1966) הוא צלם ישראלי עטור פרסים ומוכר בעולם. הוא יצר סדרה של ארבעה עשר תצלומים העוסקים בסיפורי התנ"ך בהקשר מודרני ומקומי. את הדמויות התנ"כיות הציג נס על ידי שימוש בדמויותיהם של מהגרים, פליטים ואנשים משולי החברה הישראלית. בצילום "רות ונעמי (מלקטות") נראות שתי נשים, עניות על פי מראן, שאוספות מהרצפה בצלים במקום שכנראה משמש שוק. היצירה עושה שימוש בסיפור על רות ונעמי המקראיות כדי להביע אמירה חברתית על העוני המודרני. לעומת הציורים המלקטות ורות מלקטת, אין שום הוד במעמד המבזה וברקע שבו המלקטות המצולמות.