שבט > צמיחה
בחודש שבט מציינים את חג האילנות. על פי המשנה, זהו החג המסמל את "יום ההולדת" של האילנות – החכמים קבעו שט"ו בשבט הוא היום שבו העץ גדל בשנה משום שאז מתחילה חניטת הפרי. בתקופה זו, בעיצומו של החורף, כל הטבע צומח: האדמה נמלאת ירוק ועצי הפרי פורחים. עבורנו, בני האדם, הצמיחה בטבע מזכירה גם את צמיחתנו שלנו, הגופנית והפנימית: כמו הצמחים, גם אנו מתפתחים וגדלים אט-אט. וכמו העצים, גם בתקופות שבהן נדמה כי הצמיחה הפנימית נעצרת, אנו יודעים שהיא בוודאי תתחדש.
אני רוצה להיות גם עם שורשים, גם עם כנפיים […] למה חייב אדם לוותר על השורשים, אם ליבו חפץ בכנפיים? […] השורשים מפסידים כל כך הרבה, כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו. והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ, שבסתר ענפיו הן חוסות. על כן, סיימתי, כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.
אמנון שמוש, "תמונות מבית הספר העממי", קנה וקינמון, מסדה, 1979