שְׁלוֹשָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לָאָדָם:

אֶחָד שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ

וְאֶחָד שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ בְּנֵי אָדָם

וְאֶחָד שֶׁקּוֹנֶה [שיוצר] הוּא לְעַצְמוֹ.

טוֹב מִכֻּלָּן מָה שֶׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ.

מדרש תנחומא, חומש שמות, פרשת ויקהל, פרק לה, סימן א

תכל'ס איך ניגשים לנושא?

בקשו מהתלמידים לכתוב על דף את כל השמות והכינויים שיש להם. הזמינו תלמידים להקריא אותם בקול ולבחור את השם או הכינוי האהוב עליהם ביותר או שהם מרגישים שהוא מבטא את מהותם ולהסביר למה.
קראו את המדרש ודונו עם התלמידים מה הכוונה ב"שמות".

מדברים

למילה "שמות" במדרש יש מובנים שונים. הסבירו מה המובן בכל אחד מהסוגים. (שוחחו על כל אחת מהזהויות שבמדרש: זהות משפחתית, זהות חברתית וזהות אישית.)
כל אחד מהשמות שבמדרש מבטא זהות אחרת. הסבירו: מה אומר על האדם השם שקוראים לו ההורים שלו? מה אומר עליו הכינוי שבו מכנים אותו מכרים וחברים? ומה אומר עליו השם שהוא רכש לעצמו במעשיו? (אפשר לתת דוגמה לכל אחד מהשמות.)
כיצד כל אחת מהזהויות האלה נוצרת? בעקבות מה האדם מקבל את השמות הללו?
למה משלושת השמות טוב השם שהאדם רוכש בעצמו?
האם לדעתכם הזהות האישית חשובה מהזהות המשפחתית או החברתית? הסבירו.

אפשר גם

אפשר ללמד את הפתגם "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" (קהלת ז, א). הסבירו שהפירוש הוא ששמו של אדם הנקבע על פי התנהגותו ואישיותו טוב מנכסיו והצלחתו החומרית. אפשר לכתוב את הפתגם על הלוח, לעשות עם התלמידים שמש אסוציאציות ל"שם" ול"שמן טוב" וליצור פתגמים במבנה הזה: "טוב שיהיה לי שם של… משיהיה לי…".
לפי המדרש, מעשיו של האדם הם שנותנים לו את שמו. בקשו מהתלמידים לכתוב רשימה של מעשים שעשו בשבוע האחרון ושבעיניהם מעידים על זהותם. שאלו אם יש מעשים שבדיעבד היו מעדיפים שלא יעידו עליהם ואם מעשה שאדם עושה ושאיש אינו רואה גם הוא מעיד עליו.
שירה של המשוררת זלדה "לכל איש יש שם" נכתב על פי המדרש הזה. מומלץ ללמוד את השיר בסמיכות ללימוד המדרש ולקשר ביניהם.
אפשר להמשיך לפעילות "שלוש מראות" העוסקת בפניו השונים של האדם.

שמות האדם

זקוקים לחומרי למידה לגן, לכיתה ולמשפחה?