שמחה ונחמה באכילה
אוכל הוא מקור לשמחה והנאה. דווקא משום כך עלינו לשים לב למצבים שבהם מזון משמש לנחמה ועשוי לפתח "אכילה רגשית".
במסורת היהודית יש התייחסויות חיוביות לאכילה (ולשתיית יין) והיא נתפסת כמקור לשמחה ולעונג. כך בתהלים נאמר שהיין משמח את לב האדם והלחם מנחמו.
בדיון בתלמוד על עונג שבת מובאת הדעה שהעונג בשבת הוא מהמזון, ולכן יש להכין לשבת דבר מאכל מכובד.
במקום אחר בתלמוד החכמים דנים בשמחת החג וקובעים ששמחת הגברים בחג נובעת מיין (ובשר בזמן המקדש) ושמחת הנשים מבגדים. רמב"ם עיגן דעה זו בהלכה וקבע ש"אין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין" (משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב ו, יז).
בתפיסה החברתית בכל העולם האוכל נחשב מנחם ומרגיע.
בצד היחס החיובי לשמחה שהמזון מעורר בנו, כדאי לשים לב לצד השלילי – אכילה רגשית. אכילה רגשית מאופיינת באכילה של אוכל עתיר סוכרים ושומנים ובשחרור אופיואידים במוח שגורמים לגוף להירגע. הסיבה לאכילה כזו אינה רעב או צורך גופני אלא הרגעת רגשות שליליים, ולכן היא אינה בריאה.
תכל'ס איך ניגשים לנושא?
- כתבו על הלוח שם של מאכל רווח (פיצה או המבורגר) או הדביקו תמונה של המאכל בתוך שמש אסוציאציות. בקשו מהתלמידים לספר על הרגשות שהמאכל מעורר בהם. עשו זאת עם כמה מאכלים.
- הקריאו את המקורות והסבירו אותם.
מדברים
- מהו העונג בשבת לפי התלמוד? האם גם לכם יש מאכלים שמייחדים את השבת ומשמחים אתכם בה?
- חכמים אמרו שהשמחה בחג היא בבשר וביין. למה לדעתכם הם קבעו שדווקא המזון הוא מקור לשמחה?
- אילו מילים בפסוק בתהלים מלמדות שהמזון משפיע עלינו השפעה רגשית ולא רק השפעה גופנית?
- אילו מאכלים משמחים אתכם? האם אתם אוכלים מהם גם לשם הנאה ולא רק כשאתם רעבים?
- מה הבעיה באכילה לשם נחמה בלבד, כדי להתמודד עם רגשות קשים?
אפשר גם
- אפשר לשוחח על אכילה רגשית ולנסח רשימה של כללי אכילה כדי לזהות אכילה רגשית ולהימנע ממנה.
- לבוגרים אפשר להראות קטע מהסדרה "חברים" שבו צ'נדלר אוכל גלידה אחרי פרידה (ללא כתוביות בעברית) כדי לפתוח דיון באכילה רגשית.
- אפשר ללמוד את המדרש על רבי ובר קפרא הטוען שעיקר השמחה בסעודה הוא החברה ולא האוכל.
- אפשר ללמוד על מקור המצווה של סעודת פורים ולדבר על הקשר בין שמחה לסעודה כפי שהוא מתואר בפסוקים.