תחילת דרכו של רבי עקיבא

רבי עקיבא חי בארץ ישראל במאה הראשונה והשנייה לספירה. הוא היה רועה צאן עני וחסר השכלה עד גיל ארבעים. כשהיה בן ארבעים החליט ללמוד תורה. לפי המדרש, רבי עקיבא קיבל עידוד להחלטה זו כשהתבונן באבן שצורתה נשתנתה מהזרימה המתמדת של המים. הוא הסיק מכך שאם מים יכולים לשנות את צורת האבן, קל וחומר שהוא, בן אדם, יכול להשתנות. הלימוד ודאי לא היה לו קל – הוא דרש  מרבי עקיבא אומץ ונחישות. סביר להניח שהלימוד עם הבן הצעיר היה מביך במקצת כי למשל היה עליו לחשוף את בורותו בפני אחרים, וייתכן שהיו לצעד זה גם השפעות כלכליות. (עקיבא עבד אצל כלבא שבוע, אביה של אשתו, והוא נשבע לנשלה מנכסיו אם תתחתן עם עקיבא ואולי גם פיטר אותו.) לא קל לשנות הרגלים בגיל מבוגר ולצאת לדרך חדשה שלא ברור לאן היא תוביל, אך רבי עקיבא עשה זאת והצליח. המדרש מלמד כמה דברים על הלימוד: הלימוד הוא ערך עליון שכדאי להקדיש לו זמן בכל גיל; הלימוד אפשרי בכל שלב בחיים; הלימוד דורש התמדה; לא הביישן למד. (הדבר ניכר בעצם נכונותו של עקיבא ללמוד בגילו ובנכונותו לשאול שאלות רבות, כפי שרואים בחלק האחרון של המדרש.)