מגילת איכה
חורבן בית המקדש היה מאורע טרגי וטראומטי בהיסטוריה היהודית. מגילת איכה ממחישה לנו את גודל הצער והאובדן שחוו בני אותה תקופה.
חורבן בית המקדש היה מאורע טרגי וטראומטי בהיסטוריה היהודית. מגילת איכה ממחישה לנו את גודל הצער והאובדן שחוו בני אותה תקופה.
האם יש לשים גבול לאבל ולצער? במדרש מלמד רבי יהושע את האבלים על חורבן בית המקדש על חשיבות המידתיות.
אבלם וצערם של הגולים לבבל היה גדול כל כך, שהם שלא יכלו לשיר או לנגן. עד היום נהוגים במסורת מנהגי אבלות על חורבן בית המקדש, באירועים שמחים ובימי בין הַמְּצָרִים.
רבי עקיבא מעניק לבכי משמעות מפתיעה: הוא אומר שהוא עונג, והגדרה זו מעוררת אותנו לחשוב מחדש על משמעותו של הבכי.
כל אחד מאיתנו יודע שיש פער ומתח בין השאיפות שלנו ומה שאנחנו מצפים מעצמנו ומהחיים ובין המציאות עצמה. האם המתח הזה הוא בריא ופורה או רע והרסני?
הסיפור משבח את מי שמשמחים אחרים. האם אנחנו באמת מעריכים את מי שמשמחים ומצחיקים אותנו ומכירים להם תודה?