מזכרות ודברים מוחשיים שרואים או חווים בחושים אחרים בכוחם להועיל לזיכרון. התלמוד במסכת מנחות מלמד על שרשרת סיבות ותוצאות המתחילה בראייה ומסתיימת במעשה.

בספר במדבר בני ישראל מתלוננים שאין להם בשר לאכול וזוכרים בתאווה את המזונות שאכלו במצרים. זיכרון זה נראה תמוה, שהרי הם היו עבדים במצרים. מכאן ניתן ללמוד על זיכרון סלקטיבי וכוזב שתלוי בנסיבות.

הציווי לזכור את העבדות במצרים כתוב חמש פעמים בספר דברים, וחזרה זו מלמדת על כמה סיבות לזכור את עברנו.

מזמור קל"ז בתהלים מספר על אבלם של גולי בבל שמבכים את זכר ציון. הם נשבעים לזכור את ירושלים ולהזכירה בכל אירוע שמחה. מזמור זה היה לתפילה קנונית לאורך אלפיים שנות גלות ועיצב את האופן שבו זוכרים את חורבן ירושלים במסורת.