מזמור קל"ז בתהלים מספר על אבלם של גולי בבל שמבכים את זכר ציון. הם נשבעים לזכור את ירושלים ולהזכירה בכל אירוע שמחה. מזמור זה היה לתפילה קנונית לאורך אלפיים שנות גלות ועיצב את האופן שבו זוכרים את חורבן ירושלים במסורת.

חורבן בית המקדש היה מאורע טרגי וטראומטי בהיסטוריה היהודית. מגילת איכה ממחישה לנו את גודל הצער והאובדן שחוו בני אותה תקופה.

אבלם וצערם של הגולים לבבל היה גדול כל כך, שהם שלא יכלו לשיר או לנגן. עד היום נהוגים במסורת מנהגי אבלות על חורבן בית המקדש, באירועים שמחים ובימי בין הַמְּצָרִים.