הבית והלב פתוחים לרווחה

ייתכן שיורם טהרלב כתב את השיר הזה בהשראת מקרה שחווה בילדותו. בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל הגיעה ליגור, קיבוצו של טהרלב, קבוצת מעפילים. כדי להערים על השוטרים הבריטים שבאו לחפש את המעפילים, התערבבו חברי הקיבוץ בין העולים והסתירו אותם בחדרי המגורים. המעפילים הסתתרו בקיבוץ במשך חודש.

בשיר ניגודים בין המושגים "סגור" ו"פתוח".
סגור –  "לא סוגרים את הבריח, לא עוצמים את העיניים", "השער לא ייסגר".
פתוח – "שעריו הלב פותח, ותמיד ברוכים הנכנסים", "חרש ייכנס בדלת".

הדובר בשיר מבהיר שהוא וחבריו ידאגו לצרכים החומריים של הפליטים אך גם יעניקו להם תחושה של קבלה, של שייכות, של בית.
אפשר ללמד את השיר בעקבות לימוד הרקע ההיסטורי שלו, אך גם להרחיב אותו למצבים אחרים שבהם עלינו "לפתוח את דלתנו" – במובן המילולי או המטפורי – למי שזקוקים לנו.