דוניה רוזן, ילדה בת שתים עשרה שעברה את מוראות השואה, ביקשה במעין צוואה שכתבה ביומנה לנקום בנאצים על רצח עמה ומשפחתה. אבל דרכה לנקום לא הייתה לפגוע בהם אלא להקים מצבת זיכרון ממעשים טובים.