הבכי כעונג
רבי עקיבא מעניק לבכי משמעות מפתיעה: הוא אומר שהוא עונג, והגדרה זו מעוררת אותנו לחשוב מחדש על משמעותו של הבכי.
רבי עקיבא מעניק לבכי משמעות מפתיעה: הוא אומר שהוא עונג, והגדרה זו מעוררת אותנו לחשוב מחדש על משמעותו של הבכי.
המדרש מתאר את אלוהים המטייל בגן עדן עם האדם הראשון ומראה לו עד כמה יפה בריאתו. מתוך התבוננות זו האדם מתבקש להבין את אחריותו לעולם.
המדרש עוסק בקשר העמוק שלנו למקום שגדלנו בו ולבית שגרנו בו. קשר זה מקורו ברגש אישי, והוא אינו תלוי בתנאי החיים האובייקטיביים של מקום המגורים.
אחד המנהגים המסורתיים של חג השבועות הוא תיקון ליל שבועות – לימוד במשך כל הלילה. מנהג זה מקבל פנים חדשות בשנים האחרונות. לפניכם מדרש המסביר סיבה אחת העומדת מאחורי מנהג זה.
אחד היתרונות הגדולים בלימוד הוא שאם לומדים משהו היטב ומפנימים אותו, הוא נשאר אתנו, ואיש אינו יכול לקחת אותו מאתנו. על כך מספר המדרש הזה, וגם על כך שידע – תורה – הוא נכס רוחני ומפתח להצלחה.
המדרש מספר מה חש האדם הראשון כשראה שהימים מתקצרים ומספר על הפחד שעוררה בו החשכה, אך גם את הנחמה ואת העידוד שחש כשראה שלאחר הימים הקצרים חוזרים הימים הארוכים והמוארים.
לאחר שאמרנו דבר מה פוגעני, אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, ובכך עוסק המשל שלפנינו.
יכולת הדיבור היא אחד הכלים החשובים ביותר בתקשורת בין-אישית, והאגדה שלפנינו מסבירה כי חשוב שלא להשתמש בה לרעה.
הדיבור בכוחו לחולל נפלאות, ובכוחו גם להזיק. האגדה שלפנינו מבטאת את הרעיון הזה.