רובנו נסכים שראוי להיות כנים עם אחרים ולומר אמת. אך האם תמיד עלינו להיות לגמרי גלויים? האם יש מצבים שבהם דווקא עדיף שלא לגלות את הרגשות ואת המחשבות שלנו?

את סודותינו הכמוסים ביותר אנחנו יכולים לגלות רק לחבר אמתי. בקטע שלפנינו רמב"ם מתאר את תכונותיו של חבר אמתי, "חבר הביטחון" בלשונו.

פתגם זה מפרקי אבות מנחה אותנו שלא לשפוט אדם או חפץ לפי הרושם החיצוני או הראשוני אלא מפנימיותו של האדם, ממהותו.

כל אדם באשר הוא נברא בצלם אלוהים, כלומר יש בו משהו שמזכיר את האלוהות, את הנשגב ביותר. עלינו לזכור זאת ביחסנו לאנשים סביבנו.