על גבולות האבל
האם יש לשים גבול לאבל ולצער? במדרש מלמד רבי יהושע את האבלים על חורבן בית המקדש על חשיבות המידתיות.
האם יש לשים גבול לאבל ולצער? במדרש מלמד רבי יהושע את האבלים על חורבן בית המקדש על חשיבות המידתיות.
הסיפור משבח את מי שמשמחים אחרים. האם אנחנו באמת מעריכים את מי שמשמחים ומצחיקים אותנו ומכירים להם תודה?
מה חשוב יותר – לימוד או מעשים? לפניכם מחלוקת בסוגיה בין רבי טרפון לבין רבי עקיבא.
האגדה מהתלמוד הבבלי מפגישה אותנו עם חכם בבלי, מר עוקבא שמו, שהקפיד להסתיר מעשה מסוים אשר היה רגיל לעשות מדי יום – מתן צדקה בסתר. נציג את הסיפור לתלמידים בגרסה מקוצרת, משוכתבת ומאוירת.
בכל קהילות ישראל ניסו להנחיל את אהבת הלימוד לילדים. מנהג כזה מתואר בשיר אצלנו בכפר טודרא מאת יהושע סובול.
לא נופתע לגלות שספרות חז"ל מלאה במקורות המדברים על ערך הלימוד. אחד הסיפורים הקלסיים בנושא הוא של התנא הלל שהתנהגותו העידה על כוח הרצון העז שלו ללמוד.
מהן הדרכים האופטימליות ללימוד? שני מקורות אלו משיבים על שאלה זו ומציעים שיש ללמד את האדם לפי נטיותיו האישיות – תחומי עניין שקרובים ללבו, בכלים שמתאימים לכישוריו.
המדרש מספר מה חש האדם הראשון כשראה שהימים מתקצרים ומספר על הפחד שעוררה בו החשכה, אך גם את הנחמה ואת העידוד שחש כשראה שלאחר הימים הקצרים חוזרים הימים הארוכים והמוארים.
באגדה זו הלל הזקן מציג את הרעיון העומד לתפיסתו בבסיס התורה כולה – "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך".