שבט > צמיחה
בחודש שבט מציינים את חג האילנות. על פי המשנה, זהו החג המסמל את "יום ההולדת" של האילנות – החכמים קבעו שט"ו בשבט הוא היום שבו העץ גדל בשנה משום שאז מתחילה חניטת הפרי. בתקופה זו, בעיצומו של החורף, כל הטבע צומח: האדמה נמלאת ירוק ועצי הפרי פורחים. עבורנו, בני האדם, הצמיחה בטבע מזכירה גם את צמיחתנו שלנו, הגופנית והפנימית: כמו הצמחים, גם אנו מתפתחים וגדלים אט-אט. וכמו העצים, גם בתקופות שבהן נדמה כי הצמיחה הפנימית נעצרת, אנו יודעים שהיא בוודאי תתחדש.
אגדה זו עוסקת בחשיבות הדאגה לדורות הבאים, לא רק לעצמנו. הצמיחה שתמשיך ותתקיים גם לאחר מותנו היא משל למעשי ידי האדם המתקיימים לאחר מותו ולכן משמעותם רבה.
צמיחה היא תהליך אטי מאוד, ואיננו יכולים לראותה בעינינו. משום כך כדי להרגיש את השינוי, יש להתאזר בסבלנות, והדבר נכון גם לשינויים פנימיים.
מסביב לשנה
כסלו > אור וחושך
חשוון > האחר ואני
תשרי > התחלות
ראש חודש > זמן
אייר > בית
ניסן > שאלות
אדר > גלוי ונסתר
טבת > מילים
אלול > התבוננות
אב > עצב
תמוז > מטיילים
סיוון > לימוד